לדלג לתפריט
 

רזיסטאנס: רכבות נשמרות היטב

 |  29/06/2017, 13:53  

מתוך ״הרכבת״ (1964). גרסה אמינה עובדתית ומדממת

קשה לחשוב דברים טובים על צרפת ועל האופן המביך שבו נכנעה לגרמניה במלחמת העולם השניה. קשה אף יותר לסלוח לה על הסגרת היהודים, ממשלת וישי, האבסת הגנרלים הגרמנים במיטב השמפניה והגבינות במלונות היוקרה בפריז ועל שיריו של מוריס שבאלייה. לכן מעוררים סרטים הרואיים על מעללי הרזיסטאנס המהולל וההתנגדות האלימה לכובשים, בוז צונן באופן שבו הם משכתבים את ההיסטוריה. אבל הכלל אינו מעיד על יוצאי דופן.

"הרכבת" מאת ג'ון פרנקהיימר ("השליח ממנצ'וריה", "רונין"), מהבמאים האמריקאים הגדולים וכנראה גם הפחות מדוברים, נחשב בעיני אחד הסרטים המשקפים נאמנה את שהתרחש בצרפת בעת המלחמה. אולי משום שהוא מספר את הסיפור שסיפר Monument Men בגרסה אמינה, עובדתית, אפורה ומדממת יותר. משום שהוא מספר את שוד האמנות הגדול שערכה גרמניה בצרפת מנקודת מבטו של הלוקח החמדן ולא של האינטלקטואלים האנינים מאמריקה שהם במקרה גם כוכבי קולנוע גדולים שאנחנו אוהבים לראות.

בימים האחרונים לפני שחרור פריז, מעמיס קולונל גרמני מאות מהציורים הצרפתיים הגדולים על רכבת ומנסה להוביל אותם לגרמניה. אמנות דקאדנטית כמובן ואסורה ברייך השלישי, אך כה אהובה על הפיקוד העליון. שאריות המחתרת הצרפתית מנסות להציל את המשלוח הגדול מידי הנאצים. נכון שלא קל לעכל את ברט לנקסטר, עם קלידי פסנתר כשיניים ואקרובט לשעבר, כאיש המחתרת לאביש, שנקלע לקרב על כבודה האבוד של צרפת. אבל לנקסטר מעולם לא היה טוב ואמין יותר בדרך הנחושה שבה הוא מנסה לעצור את שוד האמנות. עם תפקידי אורח גדולים של ז'אן מורו ומישל סימון ושחקנים צרפתים נוספים מול נחישותו של פול סקופילד בתפקיד הנאצי החמדן, "הרכבת" הוא סרט קטן גדול.

עם תקציב קטן ובימוי ממזרי, מצליח פרנקנהיימר לספר סיפור כמעט אפי בממדיו, כולל כל האלמנטים המתבקשים, על הדרך שבה נקלעים אנשים קטנים למצבים גדולים ומשנים את ההיסטוריה. "הרכבת" הוא סרט מלחמה עם דיון אתי ומוסרי שאינו מוותר על דילמות קיומיות ומראה את המחיר ששילמו הצרפתים שהעזו להתנגד על אומץ ליבם.

ישראל
34
21°C
 
מיין
01
28°C
 
״אחר״, מגזין לתרבות, תקשורת ופנאי מייסד ועורך ראשי: רון מיברג סגן עורך: עמי ברנד עיצוב ובניית האתר: אבנר מיברג אמהות ההמצאה: בירנית גורן, פזית בנימין

להגיב