לדלג לתפריט
ישראל
34
24°C
 
מיין
06
23°C
 
״אחר״, מגזין לתרבות, תקשורת ופנאי מייסד ועורך ראשי: רון מיברג סגן עורך: עמי ברנד עיצוב ובניית האתר: אבנר מיברג אמהות ההמצאה: בירנית גורן, פזית בנימין

מכונת האספרסו של ROK. לא מתחברת לחשמל

חלף די זמן משנות ה-80 עתירות הקפאין כדי להודות (בפורומים פרטיים לפחות) כי מכונות האספרסו הביתיות, אותן מפלצות נירוסטה גונחות, עם שעוני לחץ אטמוספרי, דרגות טחינה, זרבוביות להקצפת חלב ושאר סממני מעמד ונטיות לב קולינריות, היו אופנה חולפת מחייבת ומעיקה למדי.

אין זה סוד שלמרות מחירן המופקע והמלצות חמות של מומחים בדבר איכותן הלא מתפשרת, כאשר רצינו שפינת הקפה הביתית תנפיק ספלים רותחים של זהב שחור לחברים בסופה של ארוחת ערב, תמיד קרתה תקלה שמנעה את הסיפוק. יותר מאשר עבדו כמו שצריך, תפסו המכונות מקום רב על השיש, העלו אבק או היו בתיקון.

גם כאשר קניתי בהשקעה גדולה מכונה שעמדה בציפיות וניפקה אספרסו וקפוצ'ינו איכותיים, האמת שאדם אחד בלבד בקצה השומם של העולם אינו זקוק למכונה שמקומה בבית קפה. כך קרה שבפעם האחרונה שבה נשאלתי האם אני זקוק למכונה על השיש, עניתי ביושר שלא. המכונה נעלמה לפני שהספקתי לומר לוואצה ואני משער שהיא ארוזה היטב בבוידעם.

באותם ימים פרסמו אתרי הקפה שבהם אני מסייר בחיפוש אחרי הפולים האולטימטיביים, מכונת אספרסו חדשה, ROK שמה. מה ששבה את לבי היו מחירה ($200), העובדה שהיא אינה מתחברת לחשמל והרעיון הפשוט העומד בבסיסה. שתי זרועות מכניות ללחיצה ידנית דוחסות כמות קטנה של מים רותחים מקומקום דרך פילטר של קפה טחון ומניבות ספל אספרסו כהלכתו. לרוב רעיונות כה אלמנטריים נידונים לכישלון, אבל ה-ROK עומדת בהגדרת משימתה וטיב הקפה משתכלל ככל שלומדים את היחס בין עובי הטחינה לכמות המים למהירות הלחיצה על הזרועות. מומלץ בחום.

 
 |  01/07/2017, 14:58  

וורן זיבון. מזכיר שהוא גיבור גיטרה גם כשאנחנו שוכחים

בדרך כלל אנחנו מתבשרים על מותו של הרוקיסט האהוב עלינו בהפתעה גמורה. אם היה חולה, הרי שלא היינו מכותבים של הפרוגנוזה הפטאלית שלו. אם מת ממנת-יתר כזאת או אחרת, מן הסתם לא התייעץ אתנו קודם לכן. לכן המקרה הפרטי של וורן זיבון (Warren Zevon), מגדולי הפטריארכים של הרוק הקליפורני, אחד הפוריים והמקוריים ביניהם ואנרכיסט בעל מוטת כנפיים נדירה באורכה שעיתונאים, סופרים וזמרים הצטופפו בצילה, הוא כה נדיר ומרגש.

בשנת 2002 התבשר זיבון כי חלה בסרטן ריאות קטלני וכי נותרו לו שלושה חודשים לחיות. מישהו אחר היה נופל למיטה ולומד את הקפלים בתקרה; וורן זיבון היה נחוש להקליט את אלבומו האחרון וגם נעתר לפניית VH1 לתעד בסרט את ימיו האחרונים באולפן ההקלטות ומחוץ לו, שעה ששיירה ארוכה ומרשימה של זמרים ונגנים הגיעו לתרום לאלבום.

היו שם ג'קסון בראון, ראי קודר, ג'ים קלטנר, ברוס ספרינגסטין, דון הנלי, ג'ו וולש, דיוויד לינדלי ואחרים, כולל בילי בוב-תורנטון הלא הכרחי. התוצאה הייתה אלבום פרידה אמיץ ומיוחד וסרט תיעודי מרגש.

בחייו ובמותו היה זיבון מהיוצרים החמקמקים הללו שכשרונם אינו נחלת הכלל למרות שרבים משיריו מוכרים וידועים בביצוע אחרים. בנו של גנגסטר רוסי, אלכוהוליסט לשעבר ורוקיסט פרוע עם רפרטואר ייחודי, עולה זיבון מהסרט (DVD באמזון) במלוא שאר הרוח, היצירתיות והאומץ שלו. הוא מניח למצלמה ללוות אותו למקומות האינטימיים ביותר, כולל פגישה עם האונקולוגית שלו שנראית עצובה ממנו; לתוכנית הלילה של דיוויד לטרמן שהוקדשה רק לו; לרגעים אינטימיים עם ילדיו וחברתו לחיים; ובעיקר לתהליך היצירה באולפן שבו הוא מקליט את שיריו האחרונים כשהאוויר בריאותיו החולות אינו מספיק לאפשר לו לשיר.
הסרט נשאר צרוב בתודעת הצופה משום שאינו נופל למלכודות שמאלץ דביקות ומשום שהוא עוסק בזיבון וביצירתו ובפילוספיית המוות שלו. וגם סולו גיטרה של חברו ספרינגסטין, המרים את התקרה ומזכיר שהוא גיבור גיטרה גם כאשר אנחנו שוכחים.

מתוך ״הרכבת״ (1964). גרסה אמינה עובדתית ומדממת

קשה לחשוב דברים טובים על צרפת ועל האופן המביך שבו נכנעה לגרמניה במלחמת העולם השניה. קשה אף יותר לסלוח לה על הסגרת היהודים, ממשלת וישי, האבסת הגנרלים הגרמנים במיטב השמפניה והגבינות במלונות היוקרה בפריז ועל שיריו של מוריס שבאלייה. לכן מעוררים סרטים הרואיים על מעללי הרזיסטאנס המהולל וההתנגדות האלימה לכובשים, בוז צונן באופן שבו הם משכתבים את ההיסטוריה. אבל הכלל אינו מעיד על יוצאי דופן.

"הרכבת" מאת ג'ון פרנקהיימר ("השליח ממנצ'וריה", "רונין"), מהבמאים האמריקאים הגדולים וכנראה גם הפחות מדוברים, נחשב בעיני אחד הסרטים המשקפים נאמנה את שהתרחש בצרפת בעת המלחמה. אולי משום שהוא מספר את הסיפור שסיפר Monument Men בגרסה אמינה, עובדתית, אפורה ומדממת יותר. משום שהוא מספר את שוד האמנות הגדול שערכה גרמניה בצרפת מנקודת מבטו של הלוקח החמדן ולא של האינטלקטואלים האנינים מאמריקה שהם במקרה גם כוכבי קולנוע גדולים שאנחנו אוהבים לראות.

בימים האחרונים לפני שחרור פריז, מעמיס קולונל גרמני מאות מהציורים הצרפתיים הגדולים על רכבת ומנסה להוביל אותם לגרמניה. אמנות דקאדנטית כמובן ואסורה ברייך השלישי, אך כה אהובה על הפיקוד העליון. שאריות המחתרת הצרפתית מנסות להציל את המשלוח הגדול מידי הנאצים. נכון שלא קל לעכל את ברט לנקסטר, עם קלידי פסנתר כשיניים ואקרובט לשעבר, כאיש המחתרת לאביש, שנקלע לקרב על כבודה האבוד של צרפת. אבל לנקסטר מעולם לא היה טוב ואמין יותר בדרך הנחושה שבה הוא מנסה לעצור את שוד האמנות. עם תפקידי אורח גדולים של ז'אן מורו ומישל סימון ושחקנים צרפתים נוספים מול נחישותו של פול סקופילד בתפקיד הנאצי החמדן, "הרכבת" הוא סרט קטן גדול.

עם תקציב קטן ובימוי ממזרי, מצליח פרנקנהיימר לספר סיפור כמעט אפי בממדיו, כולל כל האלמנטים המתבקשים, על הדרך שבה נקלעים אנשים קטנים למצבים גדולים ומשנים את ההיסטוריה. "הרכבת" הוא סרט מלחמה עם דיון אתי ומוסרי שאינו מוותר על דילמות קיומיות ומראה את המחיר ששילמו הצרפתים שהעזו להתנגד על אומץ ליבם.

מארז בחזרה לעתיד. העברה מוקפדת

מהדורת הבלו-ריי של הטרילוגיה "בחזרה לעתיד" מכילה את שלושת הסרטים בהעברה מוקפדת ואיכותית ל-HD ועשרות שעות של פרטי בונוס שהם וודאי חגיגה גדולה לאוהדים. 30 שנה הם הרבה זמן וראוי להדגיש שלא הרבה נגרע ממה שאהבתם בסרטים בזמן אמת. אפילו נוספה להם לוויית חן. מה שכמובן מתפקד בגדול בתודעת היא המחלה הניוונית בה חלה מייקל ג'יי. פוקס, אומץ הלב שבו הוא מתמודד איתה ותפקיד האורח של עורך הדין הנכלולי המנצל את נכותו שעשה ב"האישה הטובה". איש טוב שאינו חושש לשחק איש רע.

האלמנט האקטואלי ביותר שאליו התוודעתי מהצצה בטרילוגיה ותוספותיה, היא העובדה שהדמות של ביפ טאנן, האיש הרע בשלושת הסרטים – מנער אלים דרך איש עסקים נוכל ועד פושע במערב הפרוע – מבוססת על דונלד טראמפ. לפני 30 שנה היה טראמפ איש עסקים ניו יורקי עם מוניטין רעים שסבל מהתנכלות תקשורתית. כעת הוא כל אלה יחד וגם נשיא. והצפייה בטרילוגיה עם המידע הזה מתויק בתודעה מעלה את "בחזרה לעתיד" כמה כיתות. במיוחד הסרט השני שבו גם תסרוקתו של טראמפ זוכה לחיקוי מוצלח.

צ'ימיצ'ורי. מניחים לעשר דקות

½ כוס חומץ יין אדום

1 כפית מלח גס

4 שיני שום כתושות

פלפל ירוק חריף קצוץ דק

½ כוס כוסברה קצוצה

¼ כוס פטרוזיליה קצוצה

2 כפות אורגנו טרי

¾ כוס שמן זית

מערבבים את החומץ, המלח, השום והפלפל בקערה ומניחים לעשר דקות.

מוסיפים את הכוסברה, הפטרוזיליה, האורגנו ושמן הזית ומערבבים.