לדלג לתפריט
מצב הפאב

פיינט אימפריאלי

אם תהיתם כיצד משפיע פאב צמוד על איכות החיים, יעל סגל-רודר פותחת צוהר לחיים על נהרות בירה

| 01/05/2017, 0:25

להגיב

העיירה שלי. הרחק מהמולת המטרופולין של לונדון (צילום: יעל סגל-רודר)

הגשמתי חלום ישן כאשר עברתי לגור באנגליה. אחרי שנים של אנגלופיליות נטולת מעצורים שכללה ביטלמניה, סדרות טלוויזיה של ה-BBC ("אני קלאודיוס" ו"כן אדוני ראש הממשלה", אם לציין את האייקוניות שבהן), מונטי פייטון, ספרי נרניה, טולקין והארי פוטר, אני חיה את החלום וגרה בעיירה בריטית שלווה במרכז אנגליה כאילו הייתי דמות בספרי החמישייה הסודית מאת אניד בלייטון. בחרנו לחיות הרחק מהמולת המטרופולין של לונדון בגלל הקרבה הגיאוגרפית לעבודת הבעל שבגללה אנחנו כאן. שאר הנימוקים קשורים לאיכות חיים של משפחה עם שלושה ילדים בגילאי 9 עד 17. מערכת חינוך ציבורית טובה, שירותים עירוניים, חוגים ותעסוקה לילדים – כולל מועדון כדורגל וראגבי – פארקים, ספרייה ופאב קרוב בקצה הרחוב.

עיירת השוק שלנו נוסדה מתישהו במאה ה-12. במרכזה ניצבת כנסייה עתיקה ולידה עומד בית-ספר מתחילת המאה ה-17. בית הספר שופץ לאחרונה, שיפוץ שערורייתי מסתבר כי המשחזרים שינו את הצבע המקורי של העץ. הנה לכם מקום לחיות בו עם שערוריות ראויות לשמן. תעלת מים מגיעה למזח בהמשך הרחוב הראשי ובה ניתן לשכור סירה ולהפליג בתעלות עד לונדון (זה לוקח יומיים). שדות וכבשים מקיפים אותנו בכל אשר נפנה והנוף דשן בגוונים של ירוק, חום ובעיקר אפור. לפעמים אני חשה שעברתי לחיות ביקום מקביל של פסטורליה כפרית רגועה, הרחק מהפלנטה הישראלית המיוזעת.

הפאב בקצה הרחוב. לא דומה למאורה האפלולית עם השולחנות הדביקים בראשל"צ (צילום: יעל סגל-רודר)

מעולם לא גרתי בישוב שבו היה פאב בקצה הרחוב שאליו ניתן היה לצעוד בנחת מבלי לדאוג מי יהיה הנהג התורן. בנעוריי הסוערים בראשון לציון של תחילת שנות ה-90 היה פאב בשכונת מגורים לא רחוקה, אבל לא בקצה רחוב מגורי. כמובן שקשה להשוות את המאורה האפלולית עם השולחנות הדביקים שהגישו בה גולדסטאר וצ'יפס, לפאב האנגלי הנאה בקצה הרחוב.

* * *

אינני רוצה ליצור רושם שיש רק מקום אחד להרטיב בו את הגרון בעירת מחוז של יותר מ-25 אלף איש. מדובר במגוון פאבים, בארים, מסעדות (שליש מהן הודיות אבל יש גם שתי תאילנדיות), ובתי-קפה (אם כי רוב הקפה כאן דלוח ושרוף). אבל הפאב בקצה הרחוב הוא החביב עלינו, גם בשל האווירה וגם בשל קרבתו. מקום לשתות בשקט בירה שש דקות הליכה מהבית. השתייה והפאב הם אבני יסוד של התרבות האנגלית אם כי בעת האחרונה יש הטוענים כי זה עולם הולך ונעלם. הופעת המרכולים הזולים שמוכרים אלכוהול מייתרים את ההליכה לפאב כמקום לשתות בו ולצפות במשחק ספורט. פאבים רבים נסגרו בשנים האחרונות ברחבי האי הבריטי ומצד שני גוברת המגמה לעודד פאבים "אותנטיים" ללא טלוויזיה, מוזיקה רעשנית, משחקי וידאו רעשניים ומכונות הימורים.

הפאב השכונתי שלנו מנסה ליהנות מכל העולמות; להישאר נאמן לתרבות הפאבים המסורתית ועדיין תמצאו חדר נפרד טלוויזיה כדי לצפות בטורניר חשוב ואת עמדות משחקי המזל האלקטרוניים. לפאב קוראים The Cherry Tree. יש עצי דובדבן רבים בסביבה והוא שוכן בבית מהמאה ה-17,מה שמסביר את התקרה העקומה ואת קורות העץ הנמוכות שיכולות לגרום זעזוע מוח אם אינך נזהר.

מגוון בירות. שיכר מקומי תוצרת לסטרשייר וגם מותגי בירה בינלאומיים מוכרים (צילום: יעל סגל-רודר)

בנוסף למותגי בירה בינלאומיים כסאן-מיגל מגישים בפאב גם שיכר (ALE) מקומי שמיוצר במחוז לסטרשייר ובירת לאגר מקומית בשם קארלינג, שלמדנו לשתות ולחבב. גאווה וייצור מקומי היא עניין חשוב בפאבים ורבים מהם מגישים בירות ושכר המבושלים באיזור ולפעמים גם משקאות חריפים אחרים כמו ג'ין. אגב, ג'ין הוא משקה שגיליתי כי הוא עולם ומלואו באנגליה, כולל מבשלות בוטיק וערבי טעימה. על כך בפעם אחרת.

רבים באו להתארח בביתנו מאז עברנו לחיות כאן. מה שנראה לנו יומיומי ושגרתי נראה לבאים מישראל כאקזוטי ומעניין, כפי שאבחן חבר טוב כאשר ציין "גם כשאתם זורקים זבל, זה בחו"ל".

חלק מחוויית הביקור בכפר אנגלי היא כמובן הפאב בקצה הרחוב, תקרת העץ, גג הקש והבירה הנמזגת בפיינטים. באנגליה לא מגישים חצי או שליש ליטר בירה. למרות שהממלכה עברה לשיטה המטרית (כביכול) המרחקים עדיין נמדדים במיילים, גובה נמדד ברגליים ושיכר בפיינטים. פיינט אימפריאלי, כפי שהוא מכונה, מכיל כ-570 מ"ל לא מלכותיים בעליל. אפשר להזמין חצי פיינט שיזכה אותך במבטי בוז ורחמים. תמיד נזמין גם משהו לאכול עם השתייה, דבר שאינו מובן מאליו בתרבות השתייה האנגלית. מן הידועות הוא שEating is cheating. או בפירוש רש"י: שתיה על קיבה מלאה מעכבת את השכרות. האנגלים שותים כדי להשתכר. לא בהכרח עד אובדן עשתונות, אבל עד מצב צבירה המחייב אותם לחזור הביתה במונית או ברגל.

התפריט בפאב. מזון בסיסי אבל טעים ומייצור מקומי עד כמה שניתן (צילום: יעל סגל-רודר)

אוכל הפאבים המסורתי הוא בדרך-כלל שמנוני למדי וכולל מנות כגון נקניקיות, בצק ממולא בשר המכונה פאי, סטייקים וערימות של צ'יפס. רמת המזון המוגשת תלויה בטבח ובבעלי המקום. באנגליה נפתחים מוסדות שתיה המכוונים לרמה קולינרית גבוהה ומכונים גסטרו-פאב, כחלק ממגמה שהחלה לפני עשרים שנה עם מהפכה בתרבות האכילה הבריטית. בפאב השכונתי שלנו המזון בסיסי אבל טעים ומייצור מקומי, עד כמה שניתן. בדרך כלל אפשר להסתפק בנקניקיה מבשר שגודל באחת החוות בסביבה, או בגרסה אנגלית לצ'ילי קון קרנה (ללא פלפל חריף כמובן) לצד הפיינט.

ארוחת פאב. אם רוצים לאכול כדאי להגיע עד תשע בערב (צילום: יעל סגל-רודר)

אנחנו מעדיפים לצאת לפאב בשעות הערב המוקדמות (אוכל מגישים עד תשע בערב) בימי חול כדי להימנע מקהל סוף השבוע הקולני. אנגלים עצורים ומנומסים הופכים רועשים ביותר אחרי סביאת אלכוהול. לצאת לפאב מאפשר לבעל ולי זמן איכות זוגי, כלומר לריב בעברית בלי לצלק נפשית את הילדים וללא אפשרות לצותת. הקהילה הישראלית דוברת העברית באזורנו אינה קיימת.

אתם מוזמנים לבקר אם אתם באיזור, שעה ועשרים ברכבת ישירה מסט. פאנקראס לונדון.

 

ישראל
34
21°C
 
מיין
01
28°C
 
״אחר״, מגזין לתרבות, תקשורת ופנאי מייסד ועורך ראשי: רון מיברג סגן עורך: עמי ברנד עיצוב ובניית האתר: אבנר מיברג אמהות ההמצאה: בירנית גורן, פזית בנימין

להגיב